סיפור הלידה של אילאיל

בשבוע 28 נדמה לי הרופא שם לב שיש האטה בגדילה, בשבוע 30 נשלחתי למיון ו לאשפוז.
אחרי מוניטור שקט נשלחתי לחדר לידה לכל הלילה. שם היא הואילה בטובה לתת כמה בעיטות והוחזרתי למחלקה.
כיומיים שלושה אחרי,שוב פעם שקט. הפעם כבר לא חזרתי.. ב 8:25 בבוקר אילאיל נולדה בניתוח קיסרי, 1200
גרם, נושמת בכוחות עצמה, ראיתי אותה לשניה כשהרמתי את הראש ושמעתי ציוץ של בכי. מייד היא עברה
לזרועותיו של ד״ר אלון חכם, אותו אלמד להכיר היטב בחודשיים הבאים. אני מצידי עברתי להתאוששות, 12 שעות
של סיוט. הכרחתי את עצמי לקום כדי לראות אותה.
ההתחלה היתה נהדרת. היא נשמה, אכלה, התחילה לעלות במשקל. ואז התחילו צרות. דוקטוס שלא נסגר אחרי שני
סבבים של איבופרופן. לבסוף, ניתוח בגיל 16 יום. עבר חלק. היה נראה נהדר עד ש… פתאום כל מכשירי לחץ הדם
לא הצליחו למדוד את לחץ הדם שלה. עליה מטורפת. 130/80 למי שמבינה. לחץ דם של מבוגר על 1300 גרם ילדה.
כליה אחת לא מתפקדת. אני לא אשכח את היום שהגעתי לפגיה, ואסור להכנס. אני מציצה… כולם על האינקובטור
שלה. כל הבכירים. מכל המחלקות. לחץ היסטרי. עברתי לאוטומט. רק לא להרגיש. אני אתמוטט אם ארגיש משהו.
מצב קריטי מאוד. מחליטים להרדים. הילדה עברה קריסת לב, הנשמה, וכל מה שאפשר בערך. במשך מספר ימים
לא ידעתי מה יקרה. הרופאה הבכירה קראה לה ברגישות אופיינית “הילדה הכי חולה במחלקה״. מחוברת ושמנה
מכל הנוזלים אמרתי בהומור שחור לד״ר אלון שלפחות אני יודעת איך היא תראה כשתשמין. הצליחו להוציא הנשמה.
והחזירו אותה. שבוע של סיוט מתמשך. הייתי מנותקת רגשית מעצמי. לגמרי.
ואז, הוציאו את ההנשמה והיא נשמה לבד. ופתאום הכל נרגע. ויום אחד היא עברה במפתיע לעריסה. ואז לחדר
השני. וכבר התחילו לדבר על שחרור.
יום לפני השחרור אמרה לי הרופאה נדמה לי, שהיא לא עולה מספיק מהר. והשחרור ידחה. פה נשברתי. כמה בכיתי.
כמו שלא בכיתי כל החודשיים. מה זה כבר 175 גרם? כלום! ועל זה היא לא תגיע הביתה? לא יקום ולא יהיה.
היא שוחררה במשקל 1825 גרם. גיל מתוקן מינוס יומיים..
אני כותבת את זה ולא מאמינה,שוב, כמה עברתי בחודשיים. עד היום אני לא אוהבת רכבות הרים.
החוויה הזו הביאה אותי לכיוונים שלא חשבתי עליהם, לחיבור חדש לעצמי.
יש לי ילדה שעברה בחודשיים חוויות חיים שמספיקות עד גיל 100 . לוחמת עד היום בכמה חזיתות ומנצחת את כולן.
ילדה שמחה ומאושרת, פעילה מאוד, יש יאמרו תזזיתית, עולה בשנה הבאה לכתה א׳.
ילדה של אהבה.
קישור לסרטון שעשינו ליום הולדת שנה:

פורסם בקטגוריה סיפורי הורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.