לכבוד שבוע הפגים

לכבוד שבוע הפגים גם אני שולחת לכם את סיפור חיי סיפור על פג ועל נס גדול.
חודש המודעות לפגים… אז כן גם אנחנו הפכנו להיות הורים לפג לפני שנה.
זה היה הריון שני שלנו, הריון ראשון עבר חלק עד שבוע 40 וגם אז ועד לפני שהילד בר נולד לא ידענו ולא הכרנו את המושג פג.
מי הם? באיזה שבוע הם נולדים? מה הם עוברים? מה ההשלכות ללידה מוקדמת?
אף אחד לא מכין אותך לזה וזה יכול ליפול עליך ביום בהיר ויפה ובלי שום התראה.
28.10.17 שבוע 23 בדיקת סקירת מערכות ההרגשה הייתה רגילה בדיקה והביתה.
הרופא בודק את העובר והכל תקין ומושלם מגיע לצוואר הרחם ורואה פתיחה של 3 מצטער אבל את חייבת לעלות דחוף לביה"ח יש לך פתיחה והמצב לא נראה טוב.
בהלה רבה- מגיעים למיון, עוברים בדיקות, רופאים, עוד פעם בדיקות מקפצים עוד רופא ועוד רופא, חששות, המון בכי.
מגיע רופא ומכריז על אישפוז ושמירת הריון בביה"ח המצב לא נראה טוב – מתאשפזים.
בכי, לילה ללא שינה.
מגיע הבוקר: ביקור רופאים, מתחילים שוב בדיקות, מוניטור, אולטרסאונד.
ואז מודיעים לך: מצטערים אבל ההריון לא יחזיק מעמד, יש חשש לזיהום גדול והתינוק ואת נמצאים בסכנה ואם תלדי עכשיו בשבוע כל כך צעיר העובר לא יחיה, תחליטי מה את רוצה לעשות?!?!
העולם חרב עליך – חלום רע – רק לצערי זהו אינו חלום זאת מציאות.
עוברים רופאים , פסיכולוגים, התייעצות עם רופאים מחו"ל, רבנים וכולם מגיעים להחלטה שצריך לעבור לידה…. לידה שקטה.
אני? – לא מקבלת זאת יודעת שאני יכנס לחרדות גדולות יודעת שאם אני יראה את התינוק וישמע אותו בוכה וישמע את הנשימות האחרונות שלו אני פשוט אכנס לדיכאון, יש לי ילד בבית מה אני עושה?
מצב נפשי לא טוב. מגיע הפרופסור ומנסה לעזור ולומר שאם אני רוצה אפשרי לעשות זריקת המתה לפני הלידה כדי שהתינוק לא יסבול שהוא יצא.
עוברים שוב למצב החלטה מה עושים? מתייעצים ושוב מחליטים שזה אולי אופציה כדי שאני והתינוק בעיקר לא נסבול.
מגיעים לוועדה בביה"ח יושבים ומבשרים לנו שמשום מה הוועדה לא אישרה את הזריקה ומצטערים אבל את צריכה ללדת רגיל,מה שאומר שאני אצטרך לשמוע ולראות.
יום לא פשוט של בכי, לב משותק ומדמם מכאב.
נכנסים לחדר לידה.
הרופא: אחרי שאנחנו נותנים לך זירוז 20 דקות והילד בחוץ את גם ככה עם פתיחה של 3, בואי נתחיל-
אפדירול, זירוז, 20 דקות עוברות, רופאים נכנסים יוצאים, עוד זירוז, שעה עוברת, שעתיים, רופאים נכנסים יוצאים, עוד זירוז, 5 שעות עוברות אין שינוי, אין התקדמות בפתיחה יש ההפך כן כן ההפך הפתיחה הצטמצמה.
הבוקר הגיע: 10 רופאים נכנסים ומבשרים לך
"אין מילים להגדיר את מה שקרה פה – חוץ מהמילה נס"
הקטנצ'יק הוא לוחם אמיתי עדין לא מוכן לצאת אנחנו נוציא אותך מהחדר לידה את עוברת להמשך שמירת הריון.
יוצאים מחדר לידה וברוך השם עם התינוק בבטן חי, בועט, ונושם מוכן להילחם יחד איתי.
שבוע 24- כדורים, זריקות, שכיבה מוחלטת פיפי מקלחת ולמיטה, געגועים לבית לילד הבכור שלי, דאגות, המון חששות שכל רגע זה יכול לקרות.
שבוע 25- כדורים, זריקות, רופאים, מוניטור, אולטרסאונד, לא זזה, פסיכולוגים, רופאים מהפגייה להכנה ללדת פג – פ ח ד.
שבוע 26- קצת יותר אופטימית הסיכוי בשבוע הזה ללדת את הלוחם קצת יותר טוב.
שבוע 27- מעלה חיוך, הקטנצ'יק עדין נלחם.
שבוע 28 – התאריך 30/11/16 התייאש הלוחם, מותר לו, קצת לא נוח פה בביה"ח יש הרבה רעש, בכל זאת החזקתי מעמד משבוע 23.
מתחילים צירים, צרים חזקים, רופאים, שוב זריקות, תרופות, מוניטור, הצירים ממש חזקים.
קדימה לחדר לידה הרבה בהלה, פחד, חרדה, כאבים רופאים שנכנסים ויוצאים.
הלידה מתחילה יולדת את הלוחם בשבוע 28 במשקל של קילו הלוחם נושם בכוחות עצמו כבר אמרתי לוחם אמיתי!
רופאי ילדים מגיע ורץ איתו לטיפול נמרץ לפגיה להמשך טיפול.
תפרים, כאבים, בכי מעורבב בדמעות של שמחה ודאגה.
אז אני אחרי חודש וחצי של אישפוז בביה"ח משתחררת הביתה בלי הלוחם הוא בסדר ממשיך להוכיח שהוא פייטר לא קטן.
קצת מוזר, קצת עצוב אבל הדרך שעברנו בחודש וחצי הזה שום דבר לא ישבור אותי ואת הלוחם בר יוחאי הוא פשוט נס גדול כנראה שלא אנחנו ולא הרופאים מחליטים בעולם הזה.
72 ימים עברנו בפגיה היו ימים שמחים היו ימים קצת פחות:
המון ציפצופים, ירידת דופק, מושגים שאף פעם לא שמעת ואת פשוט לומדת, הופכת להיות מומחית, המון קנגרו, סיטורציה, שאיבות, העלייה במשקל אצלו שהופכת להילולה, הקפצת כיתות חחח כן כן הפגים האלה קופצים כיתות הרי אומרים עליהם שהם הכי חכמים 🙂
הפגים האלה הם לוחמים אמיתים, הם מלמדים אותך את משמעות החיים, מכניסים אותך לפרופורציות אחרות.
פתאום הגדול הופך להיות קטן.
והקטן הופך להיות גדול .
בר היום בן שנה כרונולוגי ומתוקן תשעה חודשיים ילד מקסים, מתקדם יפה קצת עצבני חחח אבל חייכן אמיתי לוחם אמיתי!
הוא מתנה – "מתנה קטנה שבאה באריזה גדולה"
תודה לביה״ח העמק עפולה למחלקת אם ועובר על יחס מדהים שאין כמוהו
תודה לפגייה בביה״ח העמק עפולה פגייה מספר 1.
מוסרים לכם נשיקות בקרוב נגיע עם בר לחגוג שנה.

פורסם בקטגוריה סיפורי הורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.