עמותת לה

ההתנדבות במסורת היהדות (ד"ר יצחק אלפסי)

מצוות ההתנדבות והעזרה לזולת היא המצווה העיקרית בתורה.
מי לנו גדול מהלל, נשיא ישראל, אשר ממנו נמשכה שושלת הנשיאות בישראל במשך דורות, אשר קבע: "ואהבת לרעך כמוך – "זו היא כל התורה, ואידך זיל גמור, והיתר לך ולמד."

נביאי ישראל חוזרים וקוראים להם להתנדב, לעשות מעשי חסד.

הנביא מיכה אומר: "מה ה' דורש מעמך? כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה ו',ח') והנביא ישעיה בן אמוץ מכריז: "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכסית ומבשרך לא תתעלם" (נח, ז').

כמה נפלאים הדברים שנמסרו בשמו של אליהו הנביא: "כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי, מה אני מבקש מכם? הא איני מבקש, אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה. מה הם דרכי שמים? שהוא רחמן ומרחם אפילו על הרשעים ומקבל אותם בתשובה שלימה וזן מפרנס את כל הבריות, כך תהיו רחמנים זה על זה, לפרנס זה לזה ותאריכו פנים זה לזה בטובה". (תנא דבי אליהו, פרק כ"ו). כל גדולי ישראל זכו למה שזכו בדורותיהם, על שהתנדבו למעשי חסד.

אברהם אבינו זכה להיות אבי האומה, משום שהתנדב להלחם עם המלכים ששבו את בן אחיו – לוט; משום שכאשר רצה ה' להחריב את סדום שאנשיה היו "רעים וחטאים", הוא מנסה להציל את הפורענות שנגזרת עליהם.

 משה רבנו זכה להיות מושיעם של ישראל, משום שראה בסבלות אחיו, למרות שגדל בבית המלוכה בפאר. "אמר הקדוש ברוך הוא: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערם של ישראל ונהגת בהם מנהג אחים, אני מניח את העליונים והתחתונים ואדבר אתך" (שמות רבה פרשת א').

יהודה בנו של יעקב אבינו, זכה להיותך אביהם של מלכי יהודה – ממנו דוד המלך וממנו יהיו השולטים והמלכים בישראל – "לא יסור שבט מיהודה!", משום שבקריעת ים סוף  פחדו היהודים להכנס לים ואז התנדב נחשון בן עמינדב ממטה יהודה להיות הקופץ הראשון  ומזרעו תתקיים ההבטחה לשבט יהודה ומכאן הביטוי "נחשונים" – לאלה הראשונים להתנדבות ולמעשים טובים.

מעקב אחר מידות החסד האפשריות מראה לנו את החשיבות העצומה שמייחסת להן המסורת היהודית: כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים! (שבת, נא, ב).

הרי כמה ממידות ההתנדבות:
 צדקה: "שקולה צדקה נגד כל המצוות"! (בבא בתרא, ט, א')
         "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה " (ירושלמי, פאה, פ"א, ה"א)
גידול יתומים: "עושה צדקה בכל עת"  (תהלים קו, ג)
                 "זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו" (כתובות ל, א')
 גמילות חסדים: "גמילות חסדים תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים " (סוטה,יד,א)
                  "כל הכופר בגמילות חסד כאילו כופר בעיקר"! (קהלת רבה פ"ז)
 הכנסת אורחים: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה"! (שבת, כ"ז,א')
        "יהיה ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך"! (פרקי אבות, פרק     א')
 פיקוח נפש: "כל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל "
                "המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" ! (סוטה, כא, ב)
 ביקור חולים: "ביקור חולים אין לו שיעור... אפילו גדול אצל קטן... אפילו מאה  פעמים ביום"! (נדרים לט, ב')
 לימוד זכות על כל אדם: "היה דן את כל האדם לכף זכות" (פרקי אבות, פרק א')
                               "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו" (אבות, פרק ה')
                              "מי שאומר 'שלום עלי נפשו' הרי זה מחריב את העולם " (מדרש תנחומא, פרשת משפטים)
 עזרה הדדית: "כל ישראל ערבין זה בזה"! (שבועות, לט, א')
 חינוך: "היזהרו בבני עם הארץ שמהם תצא תורה"! (סנהדרין, צו, ב)
         "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (נדרים, פא', א')
 
מעבר לחז"ל ובדרכם קבעו פוסקי ההלכה והמקובלים את חשיבות ההתנדבות "לכל דבר טוב ונעלה";

חייבים אנו להיזהר במצוות צדקה יותר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר (בראשית יח', יט,): כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה!" (רמב"ם פרק ו' מהלכות מתנות עניים, הלכה א').

 קודם התפילה יקבל על עצמו מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" ויכוון לאהוב את כל אחד בנפשו (האר"י הקדוש).

 וכל ימיהן, של צדיקי החסידות, עוסקים להשיא יתומים ויתומות ואלמנות ולהתיר אסורים ולפדות שבויים ולרפא את החולים ולנחם אבלים ולגמול חסד עם כל האנשים ולהכניס אורחים ולקבל כל אדם בסבר פנים יפות ולרחם על אביונים

 -ומצטערים בצרות ישראל (אגרת הקודש בסוף "נועם אלימלך" של רבי אלימלך מליז'נסק).        

  על ראשי ארגוני המתנדבים:
 גדול המעשה = המארגן = יותר מן העושה! (בבא בתרא ט,א)
 
גמילות חסד מתבטאת:
 1.    בממונו = הקמת קרנות להלוואה בלי ריבית
 2.    בגופו = לשמח אנשים בשעת אבלם, לשמחם בשמחתך
 3.    בפיו = לומר מילה טובה, לעודד, לפייס
 4.    בעצה = לתת עצה לרבים, לייעץ להם לעשות מעשי חסד
 (רבינו יונה גירונדי באגרתו "יסוד התשובה").

ארגונים התנדבותיים - מטרות, תחומי פעולה ומקורות מימון[1]

מגוון הארגונים ההתנדבותיים הוא גדול, ואפשר למיינו לפי משתנים שונים.[2] באופן כללי נכון יהיה לומר כי רוב הארגונים ההתנדבותיים מחזיקים מטרות משותפות, תחומי פעולתם רבים והם מסתייעים במקורות מימון מגוונים.

בין מטרות הארגונים ההתנדבותיים:

פיתוח שירותים ואספקתם;

פיתוח מודעות ציבורית, מחאה, לחץ חברתי ושינוי במדיניות;

גיוס משאבים והקצאתם;

• מתן תחושת שייכות, ביטוי עצמי, סיפוק אינטרסים עצמיים וכדומה .

כאמור, תחומי הפעולה של הארגונים ההתנדבותיים הם רבים ושונים, בהם מתן שירותים חברתיים, חינוכיים, תרבותיים ובריאותיים, לעתים בשילוב עם פעילויות פוליטיות, דתיות או מקצועיות.

ככלל, רוב הארגונים ההתנדבותיים מממנים את פעילותם בהסתמכות על אחד (או יותר) ממקורות המימון האלה: דמי חברות, תרומות פרטיות, תמיכה ממשלתית ומכירת שירותים.

 התנדבות – רקע כללי

התנדבות היא פעילות למען הזולת ולמען החברה מתוך רצון חופשי, ללא כפייה וללא קבלת תמורה כלכלית ישירה.[1] יש בהתנדבות כדי לתרום למתנדבים עצמם ממש כשם שיש בה כדי לתרום לחברה.

יש גישות שונות לחלוקת התפקידים וליחסים בין הארגונים ההתנדבותיים לבין מערכות חברתיות אחרות. יש הרואים בארגונים ההתנדבותיים כלים למילוי החללים הנוצרים עקב חסרונות של המערכת הממשלתית או כישלונותיה, ויש הרואים את המערכת הממשלתית כבאה למלא את החללים הנוצרים עקב החסרונות או הכישלונות של הארגונים ההתנדבותיים.[2]                    

על כל פנים, הן לארגונים ההתנדבותיים הן למערכת הממשלתית יש תפקיד חשוב ותרומה ייחודית במילוי תפקידים חברתיים ובמתן מענה לצרכים אנושיים, והם משלימים בכך זה את זה.[3]