הסיפור שלנו מתחיל עם שני סטודנטים אופטימיים בהריון ראשון . הכל תקין טוב ויפה , ובשבוע 20 , ביום הראשון שמחליטים ללבוש בגדי הריון, ללא כאבים וללא צירים , ההריון "נופל" החוצה , ויש הפלה מאוחרת, עם כל המשמעות של חדר לידה וצרחות התינוקות הנולדים מסביב , ולנו אין תינוק . לימים אנו לומדים שהסיפור אופייני למה שנקרא " אי ספיקת צוואר הרחם" – פתיחה ומחיקה ללא כאבים . כמה מילים על הפלה בשלב מאוחר כשאין ילדים בבית, המלווה באי וודאות אם אי פעם יהיו … … אחד המצבים הקשים שאפשר להעלות על הדעת . בהריון הבא אנחנו כבר יותר חכמים , יודעים כי שני קרניים לו לאחד ( רחם דו קרני ) ובתחילת ההריון שמים תפר צווארי. הנציג הגברי יוצא לקורס צבאי (תמיד הכל קורה במילואים ) ולאחר שבוע, בשבוע 30 להריון , דימום צירים ושאר ירקות . מנסים בבית חולים לעצור , ומצליחים לתת קורס צלסטון , ואחרי 48 שעות נולדת הנסיכה סתיו, שלמרות פגותה (1464 גרם) שובה את כולם ביופייה . כבר בגיל 72 שעות היא מדגמנת לכרטיס ה"שנה טובה " של הפגייה . ללא כל ספק הדוגמנית הצעירה ביותר בארץ . (מינוס 10 שבועות מתוקן ) טוב היום הולך המראה הרזה. בהדרגה נגמלת מהצינורות (לא הונשמה ) ובגיל 17 יום ,מנסה לראשונה לינוק. יש את הקטע של שקילת ניסיון (שוקלים לפני ואחרי ורואים האם נכנס משהו) ובניסיון הראשון היא יונקת 5 גרם . ההתרגשות עצומה ומכאן מתחילים לשלב בקבוק והנקה , בהצלחה רבה . סתיו משוחררת אחרי חודש , ולא פוגשת תחליף חלב אם לעולם . היום היא בכיתה א´ , גאונה, ומטפסת מומחית על עצים . פה יש חריגה מנושא הפורום כי רותם יוצאת לעולם במשקל 2500 גרם . בשבוע 35 . רק במשפט נזכיר שאין תעודות ביטוח , ובגיל חמישה שבועות ה"לא פגית " שלנו חוטפת RSV , מונשמת ומועברת מונשמת באמבולנס לטיפול נמרץ אחר בשל חוסר מקום. כנראה שכל הילדים במשפחה שלנו נאלצים לעבור את שלב ה"צינור בכל חור". לא נלאה אתכם בעוד כמה הריונות שלא צלחו , ונגיע להריון של אשחר . גם כאן כמו בקודמים – תפר צווארי בשבוע מוקדם , אבל גם פה יש הפתעות חדשות- בשבוע 15 דימום והפרדות שליה . למעשה בדרך לבית חולים אנחנו נפרדים מההריון , אבל באופן מפתיע העניין נעצר , והכל חוזר לשגרה שכוללת לכן –שכיבה במיטה, וזריקות קלגסן, שיהיה . קוראים את כל הספרות היפה מהשנים האחרונות , אבל במעקב אורך צוואר הרחם בUS , רואים איך לאט לאט למרות התפר הצווארי , צוואר הרחם הולך ומתקצר לנגד עינינו המשתאות וכשהוא כבר מגזים (הצוואר ) מחליטים לאשפז . שם ממשיכים לראות איך ההריון פשוט מחליק החוצה דרך התפר, ומתפתח הומור של " כל שעה שעוברת זה עוד גרם .." הצפוי מתרחש ויורדים המים , ואחרי יומים גם מתפתח זיהום . אשחר נולד בניתוח קיסרי בשבוע 27 במשקל 958 , מונשם בחדר לידה ומפתח זיהום גם הוא . סכ"ה בגדול הוא די גיבור. נגמל מהר מההנשמה (48 שעות ) וכל המשפחה נכנסת לשגרה של בבקר – בבקר אמא בפגיה , אבא בעבודה והבנות בגן ובי"ס , אחה"צ אימא עם הבנות ואבא עם אשחר . אפשר לדמיין ששני ההורים לא ממש נפגשים . פתאום הפגייה הקודמת, כשלא היו עוד ילדים בבית, נראית לנו קייטנה. אבל מאחר והכל יחסי ואחרי אשפוז של 28 יום, אימא בבית ,גם זה שיפור בתנאים. מפליאים החושים של ילדים למצבים קשים, והכוחות שאוספות הבנות , ללא שום תלונה .בערך הגיל 32-33 שבועות, בעודו שוקל 1100 , קוראת לנו אחת האחיות מאחר והיא רואה שהוא מוצץ את היד לפני זמן האוכל. "את רוצה לנסות להניק ??" אני, שהנקתי כבר פגית (קצת יותר גדולה) ולא יכולתי בכלל להעלות על הדעת אמהות ללא הנקה, לא נדרשת ליותר מזה . מיד, בלי הכנות כמו פרגוד וכו´ כדי שאף אחד לא יתחרט , מתבצע נסיון ההנקה הראשון . ההרגשה של החלב היוצא והואקום האמיתי שהאפרוח הזה יצר היא רגע שלא יתואר במילים. אשחר מעולם לא קיבל בקבוק ועבר ישירות מזונדה להנקה (שינוי גישה של הפגיה ). פה המקום לציין את פגיית סורוקה שאין כמוה בתמיכת הנקה אמיתית ולא רק מהפה לחוץ . עד היום הוא יונק בלבד , השתחררנו אחרי חודשיים , ובבית הוא נתן כזו קפיצה בעליה במשקל , שלא השאיר מקום אפילו לספקנים ביותר. זהו סיפורם של שלשה ילדים, מליון צינורות, והמון חלב אם .כן ירבו .(הילדים והחלב, לא הצינורות ).