הכול התחיל בערב חמישי ה29.4.04 כשכל ישראל רעשה לקראת הפיינל פור עם מכבי ת"א.. מסתבר שהתחילו לי צירים שלא ממש התרגשתי מהם עקב ניסיון עבר..המשכתי את שמירת ההיריון שלי שתיתי כמו גמל ושכבתי במיטה צופה בטלוויזיה עם בעלי וגיסי... היו לי התכווצויות וכל הזמן ביקשתי מבעלי שיעשה לי סיבובים על הבטן שבמשך כל ההיריון עזרו לי מאוד להרגיע את הכאבים.. במשך הלילה התחילו לי כאבים ממש חזקים בגב ובגלל שלא רציתי שוב להתאשפז המשכתי לשכב ולא נסענו לבית חולים..וכך הגיע יום שישי לא כאב כלום והמשכתי לעשות מה שעשיתי במשך החודשיים שקדמו לזה..(לשכב) ובזמן שעת ארוחת הצהריים כולנו ישבנו לאכול צחקנו ודיברנו ואכלנו והתחילו לי התכווצויות ממש חזקות שלא התרגשתי מהם עדיין כי לא חשבתי לרגע שזה צירים ואחרי בערך חצי שעה נכנסתי לשירותים (דבר רגיל בהריון)..:) וראיתי שיש דימום קל וכמובן כרגיל לא התרגשתי כל כך עקב ניסיון עבר שהיה הרבה יותר גרוע ולאחר כמה דקות קראתי לבעלי שיראה מה קרה וניסיתי לחזור לחדר לשכב כמובן שזה לקח כמה דקות כי לא הצלחתי כל כך לזוז ואז חמתי הגיעה ושיכנע אותי ללכת לבית חולים בדרך התחלתי להתנשף ולנשום כדי להרגיע את הכאבים..וכשהגענו לבית החולים ישר נכנסנו למחלקה ואחרי קצת זמן עשו לי מוניטור שהראה צירונים לא מעבר....וכמובן שהרופאה במחלקה ישר אמרה לבעלי שילך להוציא מדבקות לאישפוז ושמאשפזים אותי בסיכון גבוה (שוב) בסופו של דבר היא רצתה לעשות אולטרסאונד לפני שאני עולה למחלקה להתאשפז והפלא ופלא הייתה לי פתיחה של 3-4 אצבעות ומחיקה של 100%..ובציק התחילו להכין אותי לניתוח קיסרי כמובן שאני בבכי היסטרי מפחדת לאבד את התינוקות שלי בשבוע כל כך מוקדם(23+6) וקראו לרופאים הבכירים מהבית ולמרדים וכל הפרוצדורה הזאת אחרי שעה בערך כשכל הרופאים הגיעו העבירו אותי לשניידר לחדר ניתוח כדי שזה יהיה כמה שיותר קרוב לפגיה ונכנסתי לניתוח..בתנוחת ישו הרדימו אותי וכל מה שאני זוכרת זה שהתעוררתי מהנייתוח ולא ידעתי מה קורה בנתיים לקחו את התינוקות שלי לפגיה וטיפולו בהן אריאל נולדה 600 גרם ועומר ז"ל נולדה 500 גרם ואותי החזירו לבלינסון למחלקת יולדות ששם נשארתי כ10 ימים ובזמן הזה לקח לי 4 ימים עד שהייתי מסוגלת להביא את עצמי ללכת לראות את האוצרות שלי שוכבות באינקובטור אחת ליד השניה כמעט, מחוברות למיליון ואחת צינורות וחוטים ומונשמות והתחילה לנו תקופת הפגיה הארוכה (כמעט 4 חודשים) שבסופה יצאנו עם מלאך קטן הביתה בשם אריאל. וכמובן ניצחנו בפיינל פור כך שהבת שלי מכביסתית מלידה).