יחד עם ההנקה, הפסיקו כנראה האמהות הצעירות לשיר שירי ערש לתינוקותיהן. עכשיו מגלים את אמריקה מחדש.

מחקר ישראלי מצא כי פגים שהושמעו להם שירי ערש ישנו שינה עמוקה וטובה יותר

ובלי תחמונים: שירים מוקלטים לא עושים את העבודה.
יחד עם ההנקה, הפסיקו כנראה האמהות הצעירות לשיר שירי ערש לתינוקותיהן. עכשיו מגלים את אמריקה מחדש.
במחקר שנעשה בבית החולים לניאדו בנתניה נמצא שפגים שהושמעו להם קטעי מוסיקה חיה בקול נשי,

בליווי קטעי נבל, האטו את פעימות הלב שלהם לקצב נורמלי, וישנו שינה עמוקה יותר. כתוצאה מכך הם שוחררו מוקדם יותר מהאינקובטור.

לפי המחקר הישראלי שהוצג השבוע בכנס האגודה הפסיכולוגית הבריטית, השפעת מוסיקה חיה על פגים היא הרבה יותר אפקטיבית מאשר מוסיקה מוקלטת. החוקרים ממחלקת הפגים של בית החולים לניאדו בנתניה ממליצים על השמעת מוסיקה חיה במחלקות פגים, רצוי מאוד על ידי אמהות שישירו שירי ערש לתינוקותיהן.

המחקר נערך על 15 פגים שהושמעו להם קטעי מוסיקה מוקלטת ומוסיקה חיה, ולעיתים לא הושמעה להם מוסיקה בכלל. כל קטע מוסיקלי נמשך 30 דקות. מיד לאחר השמעת הקטעים עברו התינוקות ניטור במשך 30 דקות. נמצא כי הפגים שהושמעה להם מוסיקה חיה של האם ישנו שינה עמוקה עם פעימות לב נמוכות וסדירות, הרבה יותר טוב מן התינוקות שהושמעה להם מוסיקה מוקלטת או מאלה שלא הושמעה להם מוסיקה בכלל.

"ייתכן שהמוסיקה החיה שונה מהמוקלטת בגוון הקול, בהד ובמשתנים אחרים היכולים להשפיע על התינוק", הסביר ד"ר שמואל ארנון, מנהל המחקר, שהוסיף כי לדעתו "יש להשמיע מוסיקה חיה ביחידות הפגים בבתי חולים במשך חצי שעה מדי יום. לדעתי, התינוקות יפיקו מכך תועלת רבה". הוא מציע לעודד אמהות לשיר לתינוקותיהן המאושפזים בפגיות. הפגים מוקפים כמעט כל הזמן במכשירי ניטור חשמליים המחוברים אליהם, ומוסיקה חיה יכולה להועיל להם מאוד, הוא אומר. "מחקרים קודמים הורו שאם מפחיתים את קצב פעימות הלב של פגים הם ישנים טוב יותר ומשתחררים מוקדם יותר מהאינקובטור, לעומת תינוקות שלא שומעים מוסיקה או שומעים מוסיקה מוקלטת".

ד"ר אמנון וצוותו עוסקים עתה בחיפוש אחר עוצמת צליל שתהיה זהה ביעילותה לצלילי מוסיקה חיה. במחקר שלהם נמדדה עוצמת הצליל המתאימה ביותר בטווח הנע בין 55 ל-75 דציבלים. שיר ערש המושר על ידי האם הוא בטווח ה-55 דציבלים. צליל דיבור רגיל הוא 30 דציבלים. הצוות הרחיב את מחקרו לקבוצות גדולות יותר של תינוקות.