כניסה לחשבון
כניסות
תוספות
-
תמונות
| סיפור הלידה של להב |
|
|
|
| Wednesday, 20 June 2007 | |
|
נראה לי שהלידה שלי היא הארוכה בהיסטוריה....קשה לי להחליט מאיפה להתחיל
נראה לי שהלידה שלי היא הארוכה בהיסטוריה....קשה לי להחליט מאיפה להתחיל. טוב,קודם כל כמה משפטים על הלידה של איתן,הריון ראשון,שבוע 18, הבטן מתקשה בקצביות,אמא שלי שולחת אותי לנוח,ולרופא,האבחנה-ברקסטון היקס,יומיים מנוחה. שבוע 21 שוב אותו סיפור,בי"ח שלושה ימי אשפוז ועירוי,הביתה עם המלצה לחזור אם הצירים מופיעים אחת ל-10 ד' ומעלה, שבוע 25,אישפוז פחות או יותר עד הלידה,שכיבה מוחלטת,טיפול במגנזיום, בשבוע 27 מתחילה דינמיקה צווארית,שבוע 27+6 פתיחה של 4 אצבעות,מצג רגליים (ז"א שהרגליים לכוון תעלת הלידה),מצוקה עוברית=ניתוח חרום בהרדמה מלאה, פג ששוקל 1,335 חדשיים+חמישה ימים אשפוז,חשק ענק לחוויה מתקנת. איתן נולד ב 23/6/00. הריון שני,בשבוע תשיעי אני מתחילה טיפול בדיקור סיני,מתוך כוונה לאזן את הגוף שלי ולמנוע צירים, שבוע 15 יש התכווצויות ברחם,אדישות מצד רופא הנשים שלי שולחת אותי לפרופ' שיף,שמתייחס ברצינות,ומתחיל טיפול בזריקות פרוגסטרון דו שבועיות,מחקר חדש שיצא באירה"ב מראה שהזריקות האלה דוחות את מועד הלידה לנשים שילדו מוקדם בעבר. אז משבוע 18 בנוסף לדיקור גם זריקות,וגם שמירת הריון בשכיבה בבית. שבוע 26 זריקות להבשלת ריאות, שבוע 30 אישפוז לשישה ימים,במקום פרוגסטרון מתחילים טיפול בפרסולאט-כדורים שמיועדים במקור להורדת לחץ דם,וגם עוצרים צירים,הפרסולאט מחזיק בערך שבוע,ואז שוב מתגברים הצירים,שוב למיון,זריקת טריבוטאלין,שזה אדרנלין סינטטי,שתוקף את הצירים מזווית שונה...והביתה עם מרשם לריטופר רטארד שזה חומר דומה בכדורים,תופעת לוואי מרגיזה-רעד בשרירים, אבל... אני מתחילה שמיני,וזה מבחינתינו כבר הישג גדול, שבוע 33 מלא,שוב התכווצויות חזקות,אנחנו רצים למיון,ושם אומרים לי שבשבוע כזה לא עוצרים לידה מעבר לטיפול בריטופר שאני כבר מקבלת,נותנים לי עוד זריקה להבשלת ריאות כדי להיות בטוחים שהנושא הזה סגור. למחרת,אחרי כמעט יממה של צירים סדירים וחזקים כל 4 דקות,אני מגיעה לפרופ' שיף למוניטור,שמראה צירים מרשימים,בבדיקה פנימית צוואר הרחם מקוצר,אבל סגור. בלילה פתאום הצירים נרגעים. ערב ראש השנה,שבוע 33+4 תוך כדי הארוחה,הצירים מתחזקים,בחמש לפנות בוקר,אני מתעוררת כואבת כולי,בשש כשאני מחליטה להעיר את בעלי,ואז הם פתאום נחלשים,אבל נשארים סדירים כל 3-4 דקות (שזו התדירות הרגילה אצלי,מה שמשמעותי בצירים אצלי היא העוצמה ולא התכיפות) שבת,ארוחת צהריים אצל אחותי שגרה ממש קרוב,כדי להיות רגועים אנחנו משאירים אצלה את איתן וקופצים למיון רק כדי לבדוק אם משהו מתקדם. מוניטור,צירים חזקים,צוואר הרחם מחוק 50% פתוח "קצה אצבע",אנחנו כבר מתארגנים לשחרור,כשהרופאה אומרת שנשארים לאישפוז,בגלל הניתוח הקיסרי הקודם,מפחדים מקרע ברחם באזור הצלקת כשיש צירים כ"כ חזקים. בדיעבד זה היה מזל גדול. הגעתי למחלקה להריון בסיכון גבוהה בשלוש אחה"צ,כשכל הזמן יש לי צירים כואבים,אבל נסבלים. כל הלילה אני ישנה לסרוגין,בין הצירים,בשש בבוקר אני מבקשת מהאחות שרופא יבדוק אותי,כי אני כבר הרבה שעות עם צירים סדירים וחזקים. מחברים אותי למוניטור,ואח"כ בערך בשבע,רופא בודק אותי,פתיחה של ס"מ וחצי,מחיקה של 80%, אני מחליטה שזה הקצב אצלי ואני בטח אלד בעוד איזה יומיים... בעשר בעלי מגיע עם כדור הפיזיו,להעביר איתי את הזמן. שני צירים על הכדור,ובעלי עושה שיחת טלפון לחבר לעדכן,השעה רבע לאחת עשרה,פתאום אני מרגישה "פאק" הבטן קופצת,ומפל מים חמימים-ירדו לי המים על המיטה של המחלקה,השעה 10:45,אני מספיקה להגיד לבעלי שיקרא לאחות,ולהרהר מה עומד לקרות עכשיו,ואז, הרחם מתכווץ בעוצמה מעוורת,כאבי תופת,אני מתחילה להאנח ,איייייייייייייי,אייייייייייייי רופא מגיע לבדוק אותי,אני בקושי מצליחה להסתובב על הגב מהשכיבה הצידה,פתיחה של שלוש אצבעות-מזל כי זה המינימום לקבלה לחדר לידה,כל הזמן הזה הציר לא משתחרר ואני:אייייייייייייי,אייייייייייייי אחות מגיעה עם כסא גלגלים,אני מסתכלת עליה,איך היא יכולה בכלל לחשוב שאני יכולה לנייד את עצמי לשם. היא מבינה ומסיעים אותי לחדרי הלידה על המיטה,הציר הארוך עוד לא נגמר,ואני מוכנה נפשית לאפידורל,הכאב בלתי נסבל בשבילי. נכנסים לחדר הלידה (מס' 3),הציר הארוך עדיין שם,אני בקושי נושמת,חייבת לעבור למיטת הלידה ולהתפשט-בקושי,תוך כדי יבבות איייייייייי,אייייייייי,וכאב נוראי בפי הטבעת. בדיקה פנימית-פתיחה של 4 אצבעות,מבקשת אינפוזיה כדי להתחיל תהליך לאפידורל,כי מי יודע עוד כמה שעות אני אתענה כך....בנסיון השני האינפוזיה בדרך. המיילדת (לא זוכרת את שמה...) יוצאת,יש לה עוד יולדות לטפל בהן...שתי דקות אחרי שהיא יוצאת,יש לי ציר לחץ,אני מופתעת לגמרי,כזה עוד לא היה לי,התכווצות חזקה כלפי מטה,כל כך חזקה שהרגליים קופצות לי לכוון הבטן-כמובן לא רצוני. אני שולחת את בעלי לקרא למיילדת כי יש לי צירי לחץ,ונכנסת גלית המדהימה,אני עוד שומעת את המיילדת הראשונה,שפגשתי בדיוק לחמש דקות אומרת לה שאי אפשר לעזוב אותי לרגע,מסתבר ש"הקפיצו" את גלית בראש השנה,כי היה עומס בחדרי הלידה....היא בודקת אותי-פתיחה של שש אצבעות (עברו בערך עשר דקות מהבדיקה הקודמת. "את בטוחה שאלו צירי לחץ" לא הייתי צריכה לענות,הגוף שלי ענה במקומי. "אהה,באמת צירי לחץ" בדיקה פנימית (עברו אולי חמש דקות) –פתיחה של שמונה! "טוב,בציר הבא נרחיב לך את הפתיחה ותוכלי ללחוץ". אני נמצאת בשלב הזה אולי חצי שעה בחדר לידה! לשמחתי בין צירי הלחץ יש הפוגות ואני יכולה לנשום ולתקשר קצת בין לבין.... הציר מגיע וגלית מרחיבה לי את הפתיחה תוך כדי שאני לוחצת.אני עכשיו בפתיחה מלאה,עוברת לי מחשבה שכל הזמן צוואר הרחם שלי החזיק מעמד,וברגע שהוא "נשבר" זה כמו קפיץ שהשתחרר מפתיחה של 2 לפתיחה מלאה בחצי שעה... עכשיו אני יכולה להתחיל ללחוץ,אני לוחצת ושומעת במוניטור את הדופק של העובר מאט,גלית מבטיחה לי שזה שום דבר והוא מתאושש לבד בסוף כל ציר, למרות מה שהיא אמרה,פתאום צצים בחדר עוד שתי מיילדות ורופא, אני נכנסת ללחץ,בטוחה שאני בדרך לקיסרי. "אפשר לידת וואקום אחרי קיסרי"-אני שואלת, ומופתעת מהתשובה-"אפשר". מיותר לציין ששקית האינפוזיה הראשונה-לפני אפידורל-עדיין לא בחצי שלה... בציר הבא אני לוחצת,והואקום מושך,עוד לחיצה אחת,ותוך כדי אני מרגישה שגוזרים אותי-אאאוווווווווץ' זה כואב! אני צועקת על הרופא "גזרת אותי,גזרת אותי" טוב,מה הוא יעשה עכשיו, אי אפשר להחזיר אחורה...(אבל לא חיכו לציר,ולא הכינו אותי לקראת,וזה מרגיז!) ואז הראש יוצא,ואחריו הגוף,מניחים עלי את הגוזל והוא בוכה מייד! איזה מרגיע. גוזרים את חבל הטבור,ניגוב,בדיקת רופאת ילדים, "צילמת?" אני שואלת את בעלי- "אופס" מיד סט של כמה תמונות. שקילה-2.245 ק"ג איזה כיף! בינתיים הרגליים מתחילות לרעוד לי בלי שליטה מהמאמץ. הרופא אומר שאני הולכת לחדר ניתוח "מה???????????" את זה אף אחד לא גילה לי,אחרי קיסרי,אם יש שינויים בדופק עוברי עושים "רוויזיה" שזה להסתכל על הרחם מבפנים לבדוק שאין קרעים ברחם,בגלל שלא הספקתי אפידורל,הכי פשוט זה בהרדמה מלאה...בעסה. שמים עלי את האפרוח והסיפוק אדיר,ככה רציתי! לצערי הייתי יותר מדי נסערת ומותשת כדי למצות את העונג עד הסוף! כל הזמן דאגתי שהוא רטוב,קטן,ואני לא מצליחה לחמם אותו.... האפרוח מועבר לפגיה,ואני לחדר ניתוח-השעה 11:45,לפני שעה ירדו לי המים,והייתי בפתיחה של 2-פשוט מדהים! חצי שעה אח"כ אני מתעוררת מההרדמה,שקית של פיטוצין מטפטפת לי לוריד-אין להם שכל? אחרי ארבעה חודשים של צירים הרחם שלי יודע מצויין להתכווץ בעצמו! אחרי שעתיים אני במחלקה,אבל לא מצליחה להתאושש מההרדמה המלאה,לוקח לי עד למחרת בבוקר להצליח ללכת לבד לשרותים בלי להתעלף בדרך,לא יכולה להגיע לראות את האפרוח. אני תפורה עד פי הטבעת,כולל,ובקושי זזה,מאוד כואב בתפרים,רק אחרי יותר משבוע יש איזושהי הקלה. האפרוח היה בפגיה 12 ימים,עכשיו הוא בבית ישן בשקט ומאפשר לאמא שלו לסיים סוף סוף את סיפור הלידה! להב בן חצי שנה ועשרה ימים,יונק במרץ,והתחיל לאכול מוצקים,שוקל פי שלוש ממשקל הלידה (6700 בערך),חייכן,חמוד ומתוק. אני מצרפת את הסיפור למאמרים. |
 |
 |
 |