תוספות
|
Wednesday, 20 June 2007 |
ההריון של שי היה שני במספר, אחרי הריון, שהסתיים בהפלה בסוף חודש שני אחרי מספר שבועות של ציפיה לראות התפתחות של דופק ועובר, אבל לא...
ההריון של שי היה שני במספר, אחרי הריון, שהסתיים בהפלה בסוף חודש שני אחרי מספר שבועות של ציפיה לראות התפתחות של דופק ועובר, אבל לא... חיכינו להריון הבא בקוצר רוח, וכבר באולטרסאונד הראשון ראינו דופק. אין צורך להרחיב איזה אושר והתרגשות ובעיקר- הקלה הרגשנו לראות שההריון הזה סוף סוף מתפתח יפה. הבדיקה הבאה הייתה- שקיפות עורפית, ערב קודם הייתי לחוצה ובכיתי נורא, מה יהיה אם גם הפעם לא נצליח ??? ובבדיקה, פתאום ראינו עובר מקסים, פעיל וכן- זו כנראה בת ! מכאן כל בדיקה לוותה בדאגה וחשש לשלומה של העוברית היקרה שלנו, וכל בדיקה שהסתיימה בשלום הביאה תחושת הקלה והגבירה את הציפיה. יום שלישי, אמצע שבוע 27, אני כבר קוראת בספר "המדריך להריון ולידה" מה צפוי לי בשבוע 28, וכתוב שם, שזהו, מעכשיו גם אם התינוק ייוולד הוא כבר יכול לחיות וכל האברים מפותחים, אני כבר ממש מתרגשת. בערב אנחנו מסתובבים קצת בקניון וחוזרים הביתה, כי אני עייפה, הולכים לישון. באמצע הלילה אני מתעוררת עם כאבים חזקים אבל סבילים בבטן ובגב התחתון, אני ממשיכה לשכב, במחשבה שאולי פשוט ישנתי לא טוב וזה יעבור. עוברת שעה והכאבים ממשיכים ומתגברים. אני מעירה את האיש ומתייעצים אם ללכת למיון או לנסוע למוקד. פתאום אני מרגישה משהו לא טוב, הולכת לשירותים ורואה מפל דם נוזל ממני, המחזה מבעית. בבכי היסטרי האיש סוחב אותי למכונית ונוסעים למיון מבוהלים וחרדים לעוברית הקטנה שלנו, אבל כל הזמן אני עוד מרגישה אותה בועטת וזזה, אז אני נרגעת. למיון מגיעים בסביבות 03:00, שם משכיבים אותי, מחברים אותי למוניטור כדי לשמוע את הדופק ועושים אולטרסאונד- מודיעים לנו שיש קריש דם בתחתית הרחם וכנראה מתחילה היפרדות שיליה, אבל כיוון ששבוע ההריון עוד מאוד מוקדם נחכה כמה שאפשר- מבחינתי לשכב שם 3 חודשים, רק שהעוברית הקטנה שלי תצליח להישאר בפנים ותהיה בסדר. מהר נותנים לי זריקה להבשלת הריאות וממשיכים במוניטור ואולטרסאונד כל הזמן לוודא ששלומה טוב. בשעות הבוקר כבר מתחילים צירים וירידת מים וקריש הדם ממשיך בשלו וגדל בקצב מבהיל, אין ברירה אלא ליילד, מטיסים אותנו לחדר ניתוח ושם, בהרדמה מלאה מוציאים אותה, האוצר שלנו.
זהו, ילדה יפה שלי, נולדת- ביום רביעי, בשעה 08:31, במשקל 1.140 ק"ג. הלילה שהתחיל מבהיל מאוד נגמר באושר גדול. קיבלנו מתנה מקסימה וכך גם נקראת, זה היה אך ברור שזהו שמך. לימדת אותנו אומץ וגבורה מה הם והתגברת על הכל, למרות כל הקשיים. תודה על האושר והאהבה שהבאת לחיינו.
אוהבת המון, אמא |