ההריון של לימאי היה הריון תקין לחלוטין,לילה אחד מתוך שינה הרגשתי שכולי רטובה הבנתי ישר שזו ירידת מים הערתי את בעלי הזעקתי את אמא שלי שתבוא לשמור על דולב(היה אז בן 3) ואני ובעלי היינו בדרכנו לבית החולים,כאשר הגענו אחריי בדיקה החליטו לאשפז אותי בהריון בסיכון קיבלתי זריקות להבשלת הריאות מיכוון שהייתי בשבוע 33 להריון,וכך החזקתי עם ירידת המים במשך 3 ימים עד שיום שיש בבוקר אחריי המוניטור הרופא החליט להכניס אותי לחדר לידה(סבלתי מצירונים קטנים אבל החלטתי שלא לומר לרופאים מפני שלא רציתי להיתקע בחדר לידה כמה שעות טובות לפני הלידה),התקשרתי מהר לבעלי אמרתי לו שיגיע מפני שאני בדרכי לחדר לידה אחריי 20 רקות בחדר לידה אמרתי למיילדת שתביא לי מהר סיר או משהו כי אני מרגישה שיוצא לי צואה ואז היא אמרה "חכי זו לא צואה זו התינוקת לא ללחוץ!" ובתוך כמה שניות אחריי 3 לחיצות(בעלי לא הספיק להגיע) לימאי נולדה במשקל 1,735 ילדה בריאה יפיהפיה הספקתי להעיף אליה מבט חטוף וישר לקחו אותה לפגיה.
כשהגעתי לפגיה אחריי 5 שעות בערך וביקשתי לראות את בתי האחיות אמרו לי שהיא כל כך יפה וברורה שלא ראו עוד פגים כמוה ושיש לה גומה בלחי ימין,הסתכלתי עליה היצור הכי יפה בעוךם רציתי להרים אותה להריח אותה אבל לא יכולתי....
אחריי 5 ימים הגעתי בוקר אחד לבקר את הנסיכה שלי ואז המוניטור שלה התחיל לצפצף לא הבנתי מה זה והתחלתי לשאול את האחיות מה קורה וכך שוב פעם הוא מצפצף והאחיות רצות אליה ונותנות לה ממין מכות קטנות כאלו ושאלתי למה מה קורה ואז הסבירו לי שהיא עושה הפסקות נשימה ולקחו אותה מהר לטיפול נמרץ ,אני לא יכולתי לנשום פעם ראשונה בחיי הרגשתי פחד מה הוא! חיברו אותה למוכנת הנשמה ונתנו לה ישר אנטיביוטיקה ואמרו לקוות שבמשך 24 שעות הצמב שלה לא יתדרדר.
אני לא צריכה לספר לכם איך עברו עליי השעות האלו אתם בטח יכולים לדמיין.......
למחרת בבוקר הגעתי עם פחד נוראי הרופאים ראו אותי מדלת הכניסה חייכו אליי אמרו לי "כל הכבוד לה היא לוחמת הילדה שלך!"
וכבר הבנתי שהכל בסדר ובאמת היה בסדר אחריי שבועיים השתחררנו הביתה במשקל 2,000 קילו עם ילדה חזקה לוחמת מתוקה
חייכנית ומאוד נבונה היום לימאי בדיוק בת שנה המון מזל טוב נסיכה שלי עד 120 אוהבת מאוד מאוד אמא.