איתן נולד בשבוע 27+6 בניתוח קיסרי,....יומיים אחרי הלידה,הרופא בודק לי את הציצים ואומר לי
שאני יכולה להתחיל לשאוב כי יש לי גודש,הרגשתי שהם קשים,אבל חשבתי שזה בגלל ההורמונים
שאחרי הלידה,חשבתי שגודש אמור לכאוב ולא כאב לי, בשאיבה כואבת ומאומצת,(וגם קשה נפשית,
כי לא הייתי בטוחה שיש בשביל מי לשאוב...) יוצאים כמה CC בודדים של קולוסטרום,אני מתחילה במשטר שאיבות,בפגיה,ובחדר בבי"ח במשאבה ששכרו עבורי מאחת האגודות (כן כזו שהיתה מכונת אינהלציה שעברה הסבה...),הפטמות שלי נסדקות בחלק העליון בגלל עוצמת השאיבה. שלושה ימים אחרי הלידה מתפתח חום,וזה מסביר אולי למה אני לא מצליחה להתאושש,בחורה שילדה בקיסרי יחד איתי כבר מסתובבת,ואני כ"כ חלשה שרק עם כסא גלגלים אני מצליחה להגיע לפגיה לראות את הגוזל הרזה שלי. מתחילים איתי עם קוקטיילים של אנטיביוטיקה שלא עוזרים,מחליפים לשילוב חדש שאסור בהנקה,אני שואבת ושופכת,בינתיים זה לא משנה,כי הטיפות של הקולוסטרום קפואות ומחכות שאיתן יתחיל לקבל אוכל דרך זונדה,בגיל שלושה ימים הוא מקבל CC אחד של מי סוכר,ואחרי שהוא מעכל את זה מתחילים בקולוסטרום, אחד עשר יום אחרי הלידה אני משתחררת הביתה,עם המשאבה המושכרת (ולא היה לי מושג שאפשר להשיג משהו יותר טוב מזה) אני מווסתת וואקום בעזרת האגודל,ומייצרת פולסים שדומים ליניקה. ארבע שאיבות ביום בפגיה,וארבע בבית (כולל יקיצה לילית לצורך העניין),החלב של הבית נשפך בגלל שיש מספיק ובגלל שבבית אין סטריליזציה שמקובלת על בית החולים. לאיתן יש בערך 15 פעם ביום שהוא מפסיק לנשום,סדרה של בדיקות מגלה ריפלוקס רציני,רוצים להעביר את איתן לפורמולה עם קורנפלור שהיא יותר סמיכה,אני מתעקשת ומקבלת הנחה,איתן יקבל ארוחה חלב שלי וארוחה פורמולה. בגיל חודש איתן חוזר למשקל הלידה (1,335). בגיל חדשיים אני שואבת CC40 בשאיבה,שואלים אותי אם יש לי מספיק חלב לתת לו בבית,אני אומרת שאין,אבל אני אעשה שיהיה,אני מתחילה לשאוב כמו משוגעת,בזמן השהות בפגייה כל חצי שעה,בבית כל שעתיים כולל בלילה,אחרי יומיים הכמויות עומדות על CC70 לשאיבה,אבל איתן לא רוצה לינוק,לא רק זה הוא בכלל לא יודע לאכול מהפה,לפי השבועות הוא אמור להיות בשבוע 37,ורפלקס היניקה-נאדה,אני חושבת שזה בגלל שהוא לא היה רעב,כל הזמן דוחפים להם את המקסימום קיבולת,כל שלוש שעות. איתן כבר מעל שני קילו,ולא הולך הביתה כי הוא לא רוצה לאכול דרך הפה,הפסקתי לנסות להניק כל שקילת נסיון הסתכמה במקסימום 5 CC ,החלטנו שיותר חשוב שיבוא הביתה מאשר להתעקש על ההנקה. עשינו מרתון האכלות,אני ובן זוגי,היינו 24 שעות רצוף בפגיה,האכלנו אנחנו בסבלנות בבקבוק עם חלב שאוב-הצלחנו,איתן הולך הביתה,אני ממשיכה עם השאיבות. מהפגיה קבלתי שקית עם איזה 30 בקבוקים מלאים בחלב שלי,קפואים,שעוברים למקפיא אצלינו. מתחיל מעגל של שאיבות/האכלות כשאיתן מקבל את החלב הטרי,פתאום אני עם גודש מטורף,אולי בגלל שאיתן הגיע הביתה יש לזה השלכות פסיכולוגיות על הכמויות,כל יום איתן אוכל קצת ביניקה,אבל הספק משגע אותי ותמיד אני מציעה אח"כ גם בקבוק.איתן שוקל 2,800 בגיל שלושה חודשים,רופא הילדים שגם מןמחה לפגים מציע "לסמוך על הילד" ולעבור להנקה בלבד. המשאבה מוחזרת אחר כבוד לאגודה,(בדיעבד מסתבר שאפשר לשאוב לאורך זמן גם עם חרא של משאבה...) 30 בקבוקים של חלב שאוב מופשרים ונתנים אחר כבוד בחלוקה הוגנת לשני הכלבים שלנו. איתן יונק יניקות קצרות כל שעתיים,ומוסיף 850 גר' בחודש הראשון שהוא רק יונק,אח"כ העליה מתמתנת,בגיל שמונה ח' איתן שוקל 5,300,בגיל תשעה חודשים 5,200....כולם נלחצים,איתן לא מסכים למוצקים,רופא הילדים צועק עלי שיש לי רק מים בציצי,שאני אפסיק להניק מייד,ונותן מרשם לפורמולה עתירת קלוריות שאיתן חייב לאכול, ערב שלם שלושתינו בוכים,איתן,אני,והציצים,בסוף,אחרי 30 מ"ל פורמולה אני מחליטה שמספיק לנו וחוזרת לציצי, כולנו שמחים מאוד. איתן גם כנראה הבין את הרמז ומתחיל לאכול מוצקים במרץ,אבוקדו מסתמן כאהבה גדולה. בגיל שנה איתן שוקל 7,070,בגיל שנה ושלושה חודשים הוא נגמל סופית בקלות. מעולם לא הסכים לשום פורמולה או תחליף (לאחר תקופת הפגיה.) בכל התקופה איתן ינק כל שעתיים כולל בלילות. עם להב הכל הרבה הרבה יותר קל (שבוע 33+6,היה 12 ימים בפגיה,אכל רק דרך הפה יונק בלבד מרגע ההגעה הביתה,עלה שניים וחצי קילו בחדשיים וחצי).