אני בטוחה שרבים מכם קוראים את סיפורי זה ואומרים בלב "איזה מזל שזה לא אני" אך מספר דברים משותפים לנו. כולנו הורים לפגים ומרביתנו הגענו למצב זה עקב טיפולי הפרייה באחוז הגבוה ביותר ובעיות שונות שצצו במהלך ההריון.
אולי לא אחת נתקלתם במהלך שהותכם במחלקת פגים בסוגי סטטיסטיקות ומספרים. אז רבותי, אל תתנו להם לקרוא לנו מספרים לכל אדם יש שם ולכל פג ההורה בוחר שם ולא מספר. תעמדו על כך, הרי זה מה שנישאר לנו בסוף.
סיפורי מתחיל לפני חמש שנים לאחר סידרה של טיפולי הפרייה, וסוף סוף חלומנו התגשם "יש לכם תאומות", אין בפי לספר לכם על השמחה שאפפה את קרובי משפחתי ובעיקר את שלי ושל בעלי. זהו זה, זה בדיוק מה שרצינו, תאומים, הכנו הכל נפשית ורוחנית, קיבלנו טיפים לגידול כפול והכל שמחו בשמחתנו. בשעה טובה (אך מוקדמת מדי) ילדתי בבית החולים ליס זוג תאומות חמודות במשקלים 1200, 1280 בריאות ושלמות. טוב אז יצאנו מההלם הראשוני של פג - משהו מוזר ושטוח, משהו שעדיין ממשיך להתפתח אבל זה משהו חמוד וקטן.
הייתי בורה, לא ידעתי על כל הסכנות האופפות את הפגים. טרם הוקם בארץ לפני כחמש שניים אתרי אינטרנט או מידע בנושא הפגות. אין כאן הכנה מוקדמת ואולי צריך היה שתיהיה ואם לא אז, אז לפחות היום.
היה כיף לרכוש את כל הציוד הכפול, להכין את החדר עם השמות של שתיהן ולשקוע בשימחה הכפולה. אך לצערי לא כך הוא הדבר. שבוע לאחר הולדת בנותי פרץ זיהום במחלקה אשר קטל שני תינוקות (בניהם ביתי) ופגע בתינוק שלישי. מבולבלת אך עדיין מחושבת, ניראה לי מוזר היתפרצות שכזו ועוד במחלקה כל כך "סטרילית". דרשתי ניתוח לאחר המוות ומחקתי את נוהלי המחלקה מחיי היום יום שלי. החל מאותו היום היה נוהל אישי שלי אותו יצרתי בהתאם לדרישותי ושהיתי לצד ביתי השניה בכל יום עד השעה 24:00 והחל מהשעה 04:00 לפנות בוקר. לא סמכתי על אף רופא או אחות, מבחינתי כולם אשמים עד שאוכיח אחרת. ואז החלו להגיע אותם אנשים מרגיזים שהשמיטו את שמה של ביתי והפכו אותה לעוד מספר. היו שניסו להפיל את האשמה כלפי האם השנייה אשר גם שכלה את ביתה היות ולידה שלה היתה עם אי קולי. סיפרו לי מאה סיפורים ניפלאים על החיידק אי קולי וטענו כי בו מדובר. אך לאחר כחודשיים של חקירה אישית שלי ושיחרורנו מהמחלקה, גילינו תמונה מכוערת יותר. את ביתי אכן ניתחו וגילו חיידק אלים בריאות klebsiela pneumonia אין זה חיידק קולי ולא קרוב משפחה שלו. פשוט היה יותר נוח להאשים את האמא השנייה ומסכנה כמה שקשה היה לה לקבל זאת. זהו חיידק אשר ניתן להחדירו אך ורק בעזרת עזרה של מגע כחוסר היגיינה, ניקוי וחיטוי לא נכון של האינקובטור, חיטוי לקוי של הציוד הרפואי ואי שמירת היגיינה של הצוות הרפואי. אך כל זאת לא דאגו לומר לי אלא פשוט קברו את הגופה כמה שיותר מהר וללא ידיעתי לבל ארצה נתיחה פרטית אשר דאגתי לציין להם זאת.
עד היום אינני יודעת היכן קבורה ביתי. זהו אחד הדברים הקשים ביותר שהצוות יכול היה לעשות. המשכתי לפשפש ולחקור עד היום את מקרה המוות של ביתי, למדתי להכיר את החיידק וכן את אמצעי הזהירות אותם צריך היה לינקוט ושלא נקטו, למדתי את נוהלי בתי החולים שאליהם לא מתייחסים הרופאים בישראל ואת שתיקת הרופאים בה ניתקלתי משך כל חמש השנים האחרונות. שלחתי מכתבים הזועקים לועדת חקירה אך שלחו לי פסיכולוג הביתה. כל עו"ד שפניתי אליו פחד לעמוד מול בית חולים ליס בטענה זו או אחרת. אינני רוצה לתבוע לשם כסף כי אם למנוע מקרים אלו בעתיד ולהרחיק את האחראים לכך לבל יטפלו בקטנים הללו. אני זוכרת את העימותים הקשים שהיו לי עם הצוות והטענות הקשות אשר הצגתי למנהל, היות ושהיתי זמן כה ממשוך וראיתי דברים שאסור היה שיקרו במחלקה זו. לצערי בית החולים והצוות הנוראי הזה לא למדו מהלקח והמשיכו בעבודתם "הניפלא".
משך חמש שנים אני עוקבת אחרי מחלקת פגים זו ומונעת מחברי לגשת לשם. זה חמש שנים שאחוזי התמותה במחלקה זו בין הגבוהים ומקרי ההיתפרצות חוזרות על עצמן ומכניסים עוד הורים לסטטיסטיקה וחישובי מספרים. זו הסיבה שכעסי כה גדול בנושא השמות והמספרים.
בטוחה אני כי רבים מבין ההורים אכן עברו ימי חששות בשל חיידק זה או אחר אך תבינו שבידכם הכוח לטפל בילדכם כפי שאני עשיתי ולמנוע מאדם מסויים לגשת אליו כפי שאני עשיתי עם ביתי ובכך מנעתי אולי גם את מותה שלה. 7 פעמים במהלך חמש השנים האחרונות היו התפרצויות שהחזירו אותי ליום הנורא מכל. אין ביכולתי להעלות על הכתב את הרגש העצום והכעס הגובר עד היום.
אולי אם משהו יודע שהוא הולך להיות הורה לפג אז כדאי שיבדוק את נהלי הפגיות בארץ ויבדוק אם אכן בית החולים עומד בהם. להורים ששוהים עד היום בפגיות, אנא עיקבו אחר הצוות הרפואי לפני שניגש לילדכם ושאלו ללא כל חשש אם אכן נטלו ידיים לפני כן ובאם המד חום עבר חיטוי ודרשו חיטוי נוסף לידכם. זו לא בושה אל תיסמכו על הצוות הרפואי ב- 100%, חלקם עייפים או מיואשים מעבודתם, לא כולם עירניים והשיגרה לפעמים פוגמת, לא כולם יודעים את הנהלים וכאן אתם צריכים להכנס לתמונה כי בסך הכל אתם דואגים לשלום ילדכם ואולי של החברים שלכם. לימדו מהנסיון המר שלי וביטחו רק בעצמכם.
זה זמן רב שאנו עדיין מנסים להרות בטיפולי הפרייה ולא מצליחים וביתי גדלה לבדה. החלום שלנו התגשם בחלקו. יש לנו בת מקסימה אותה אנו מגדלים עם המון המון אהבה וחששות ואפילו חוגגים בימים אלה את יום הולדתה החמישי. אך הצער על האובדן והקושי להביא אח או אחות לבתנו די מתסכל אותנו.
אני שולחת ברכות מהלב לכל אותם שוהים בפגיות ומאחלת לכם שתחזרו מהר ובשלום הביתה. ולכל החוששים, תאמינו לי שלגדל פג זה לא נורא כל כך.