דברים יקרים מגיעים באריזות קטנות
אומרים שלום לאינקובטור
כמעט כל אדם שתדברו איתו על פגים, יקשור את הנושא לאינקובטור, והאמת שבצדק גמור. אומנם ההגדרה לפג רחבה ביותר ( פחות מ 2 ק״ג ומתחת לשבוע 37 ) אך רוב הפגים שאכן נשארים לאשפוז, ובטח לאשפוז ממושך, מתחילים את חייהם באינקובטור.
ואצלנו, כאמור, עופרי שהתה באינקובטור מרגע צאתה לאוויר העולם, בחודשים הראשונים באינקובטור המשוכלל ביותר שיש בנמצא, ועם השיפור במצבה עברה לאינקובטור פשוט יותר. חשוב לי לציין למי שאינו יודע, מטרתו העיקרית של האינקובטור היא שמירה על טמפרטורת הגוף של הפג, ודאי וודאי לא שמירה על סטריליות או כהנה וכהנה טעויות נפוצות בקשר לאותו מכשיר מדובר.
ובחזרה לסיפורנו , לאחר המעבר לחדר מספר 1, יחד עם עליה נוספת במשקל והזנה מבקבוקים בתדירות ההולכת ועולה - ולמעשה שיפור ניכר ברוב הפרמטרים הרפואיים, שיפור לו כל כך ייחלנו שיגיע, החליטו הרופאים המטפלים בעופרי כי הגיע הזמן להגיד לאינקובטור שלום ( וכמובן גם לא להראות ).
וכך עברה עופרי לעריסת חימום ( שכן עדיין היה קיים קושי בשמירה על טמפרטורת גוף תקינה באופן עצמאי ), אבל איזה הבדל עצום בין האקווריום המכונה אינקובטור לבין העריסה הפתוחה והכה נגישה, ממש שמים וארץ. פתאום אין דלתות צד שצריך לפתוח ואין את אותם חלונות עגולים למראה ( המככבים כאן במספר תמונות בטורים קודמים ), אני הרגשתי שהמעבר מהאינקובטור לעריסה הוא הרבה מעבר לפרט טכני, בעיני באותו הזמן הדבר סימל יותר מהכל אתה המעבר מהמצב הכה מסוכן בו היתה עופרי למן הלידה אל הריפוי והתקווה לחיים רגילים, בריאים וטובים כשל כל תינוק שנולד בזמן.
ולכן, בפעם הראשונה מאז הכל התחיל, הרשיתי לעצמי לנשום מעט לרווחה, להצליח להביט אל עבר העתיד הקרב ובא באופטימיות, להבין שאפשר להכריע את המלחמה הפרטית שלנו, אפשר לנצח בסופו של דבר.
השינוי הזה במחשבה, מבחינתי, לא היה דבר של מה בכך. לעבור מ״מוד״ אחד שכל כולו דאגה בלתי פוסקת, חרדות ובעיקר הידיעה שהיכולת שלך בתור הורה להשפיע על העתיד היא כמעט אפסית, ל״מוד״ שני, של תקווה ואופטימיות ויכולת עזרה ממשית שלי כהורה.
מעבר לא פשוט בכלל, אבל כל כך רצוי ומבורך.
נשתמע, גלעד.
